A Source from Rabbi Eidensohn Regarding a Previous Post

Rabbi Eidensohn, author of the Yad Moshe (an index on all of Iggros Moshe) wrote me an email concerning this previous post. The post was about the fact that Bnei Noach may be commanded on the mitzvah of kibbud av. In the email he sent me a copy of the introduction of the Netziv to Ahavas Chesed which deals explicitly with the issue. Here is a copy of that Netziv:

*נצי''ב (הסכמה לאהבת חסד של החפץ חיים)* ...עתה ראה להוציא לאור ספר אהבתחסד להאיר לב ישראל לעמוד ע''ז הדרך של גמ''ח. ולהאיר עיני ההולכים בה שלאיכשלון באופני המצוה, ושיש במצוה זו מ''ע בתורה. ושני הדברים הללו תלויםזב''ז. ואבאר יותר. דבאמת כלל גמ''ח היא קיום העולם וכדכתיב עולם חסד יבנה.והיא חובת האדם וזהו צורתו. ומש''ה כתיב בראשית הבריאה בהולד שני אנשיםהראשונים ותוסף ללדת את אחיו את הבל. והאי את אחיו מיותר וביארנו בהעמקדבר[בראשית ד:ב] שבא ללמד שהוא מפרטי צורת האדם ובמה שהוא משונה מצורת כלהברואים. שיהא אחוה שוררת בין אישיה. וקין התנהג כן בתחלה ופרנס מעבודתהאדמה שלו את הבל אחיו אשר לא הי' עובד אדמה. ומש''ה גם אוה''ע מצווים עלגמ''ח [והא דלא מנה התנא בסנהדרין במצות שאוה''ע חייבים. מבואר שם דף מ''חדקום ועשה לא קחשיב. וכן הוא לשיטת הפוסקים דעכו''ם מצווה על פו''ר וכמש''כבהעמק שאלה סי' קס''ה אות ב' בס''ד]. ומשו''ה נתחייבו אנשי סדום כליה בשבילשלא החזיקו יד עני ואביון והשחיתו צורת האדם. והנה בני אברהם יצחק ויעקבמוזהרים בטבע על מצוה זו. כדאיתא ביבמות פ' הערל שלשה סימנים יש באומה זורחמנים וביישנים וגומלי חסדים. ובירו' קידושין פרק ד' אי' שלשה מתנותטובות נתן הקב''ה לישראל רחמנים וביישנים וג''ח. ומשו''ה ראה יצחק אבינובשעת ברכתו ברוה''ק וירח את ריח בגדיו וגו' ואי' בסנהדרין דל''ז ריחבוגדיו. וביארנו בהרחב דבר שם שקאי על זה הענין עיין שם באריכות.וב' שמות בשעת מ''ת שאמר ה' למשה רבינו תנאי ההתקשרות שהוא ית' מתקשר עםישראל להיות לו לעם הוא יהיה להם לאלקים. ואמר ועתה אם שמע תשמעו בקוליושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ אומר ה' למשהשיאמר לבית יעקב ויגד לבני ישראל היינו שיפרש הדבור לבית יעקב היינו המוןהעם בזה האופן של אמירה לב''י בזה האופן של הגדה. ונתבאר שם ובסוף פ'משפיטם כ''ד מקרא ז' שלפני המון העם לא התנה כי אם לשמוע בקול תורה ולשמורעבודה. אבל על ג''ח לא הזהיר כלל באשר שמעצמם המה מוזהרים ע''ז. משא''כלגודלי ישראל הזהיר גם על ג''ח ושיהא לא מצד הטבע ושכל אנושי אלא לשם שמים.ומכ''מ יש מ''ע בתורה כמו והחזקת בו ועוד אם כסף תלוה וגו' היינו כדיללמדנו אשר מלבד שאנחנו מצווים על ג''ח מחמת חובת האדם לאדם עוד אנו מצוויםעליה מצד התורה כמו כל חוקי התורה שאין הדעת אנושי נותן להם.והנ''מ בזה נתבאר בפ' כבד את אביך וגו' למען יאריכון ימיך על האדמה אשרה'אלקיך נותן לך. ואינו מובן מאי דייק המקרא על האדמה וגו' והרי אפי' על מצותשלוח הקן דקלה כתיב סתם והארכת ימים מכש''כ כיבוד או''א החמורה. אלא באהכתוב ללמדנו דאע''ג דכיבוד או''א הוא מצוה שדעת האדם נותן לה וגם אוה''עמצווים עליה בחובת האדם ומקבלים עליה שכר כמו בני נח ודמא בן נתינה כידוע.מכ''מ ציונו הקב''ה בעשרת הדברים להזהירנו מצד חקי התורה לבד חובת האדם.והנ''מ בזה הוא לעינן שכרה. דחוקי התורה אפי' מצות שאין תלוים בארץ ונהגאפי' בחו''ל מכ''מ מיוחדות המה בא''י יותר ומש''ה נקראת תורת אלקי הארץכמש''כ הרמב''ן בחומש בפ' תולדות ובכ''מ. וא''כ שכרה יותר הוא בארץ מבכלמקום. משו''ה ביאר הכתוב דגם על מצות כיבוד או''א שהיא מצוה חובת האדם ואיןנ''מ בזה א''י מכל התבל. מכ''מ היא מצוה חוקית ג''כ ושכרה יותר על האדמהוגו'. וממילא נ''מ לדינא. דאחר דכיבוד או''א היא חוקית כמו כל מצות שבתורה,עלינו עם ה' ללכת בה עפ''י חוקי התורה דוקא ולא עפ''י דעת אנושי. למשלבעכו''ם שבא על בת ישראל והוליד בן יש לו אם ולא אב מה''ת חייב בכבוד אםיותר מכבוד אב. ועוד הרבה דינים.וכמו כן הוא במצות הלואה למי שנצרך. דאע''ג שהיא חובת האדם מכ''מ היא חוקיתג''כ. וא''כ יש בזה כמה דינים מה שאין דומה עפ''י שכל אנושי שהיא חובתהאדם. ונ''מ לענין איסור נשך. דמצד דעת האדם. אם יש לאדם מעות שחייו תלוייםבהם. ואינו יכול להלותם בג''ח כי אם להלוותם ברבית למי שהוא בעל שדה אוסוחר. ומצד חובת האדם הוא ג''ח גדול ומצוה להלוותם ברבית הראוי ויחיה גםהוא גם חבירו במעותיות. אבל הזהירה תורה אותנו ע''ז שאסור לקבל נשך בשוםאופן. וא''כ א''א להלוות ולעשות זה החסד. וכבר ביארנו בהרחב דבר בס' בראשיתמ''ח. מש''כ בס' תהלים ע''ח ויטש משכן שילה אוהל שילה שיכן באדם עד ויבחראת שבט יהודה את הר ציון אשר אהב ואין מבואר משמעות אוהל שיכן באדם. וכיבהמ''ק אשר ביהודה לא היה באדם, ותו מאי אשר אהב והלא אהבת ציון הוא משוםשבחר בו. אלא הענין דשילה שהיה בשבט יוסף, לא היה בזכות התורה, שלא היהבשבט יוסף הרבה תורה, אלא בזכות ג''ח וכמו שביארנו ב' שמות ס''פ תצוה.ומשום רוב ג''ח השכין הקב''ה שכינתו שם. וזהו דבר המשורר אהל שיכן באדם.מחמת מצוה שבא מצד שהוא אדם. לא מצד התורה שישראל מיוחדים בה. ע''כ בחר אתשבט יהודה שהיו בעלי תורה. ודוד המלך קבע ישיבה על הר ציון עוד משעה שראההמקום מיוחד לבהמ''ק כמו שהוכחתי משה ממקראי בדה''י. והיינו את הר ציוןאשר אהב. וכדאיתא בברכות פרק א' אוהב ה' שערי ציון וגו' שערים המצויניםבהלכה...

Rabbi Eidensohn's website, Daas Torah, can be found here.